בימים כאלו שהחום בחוץ בלתי נתפס מתחדדת ההכרה שרחובות היסטוריים מוצלים הם נכס אדריכלי לשימור. צריך להכריז על הצל הזה שברחובות הוא משאב לאומי של ממש, ניתן אפילו לתת לו ערכים כלכליים מדידים. אבל יותר חשוב מכך צל ובמיוחד צל של עצים מקרר לא רק המדרכות אלה בעיקר את נפש האדם ההולך מכאן לשם ובחזרה (קישור לתערוכה במוזיאון העיצוב).
בעיתוי מושלם מעלה לדיון את חוסר הצל בעיר הטכנית העכשווית ומתוך היעדרו עולה השאלה איך ידעו לעשות את זה פעם ומה צריך לעשות כדי לשמר רחובות כאלו ?
בעבודה שלנו שעומדת להגיע לקו הסיום בימים אלו הגדרנו את התכונות הנופיות של רחובות טבעון כנס היסטורי לשימור, ומתוך הניתוח של תכונות אלו יצאנו לתהליך ממושך של יצירת תב"ע ל'חזות טבעון'. התוכנית מכירה בערכם של הצביון האדריכלי הייחודי והמרקם הנופי של קריית טבעון, שהינם נכס היסטורי- תרבותי ושחשיבותם חורגת מהגבולות המקומיים (טבעון הוקמה כעיר-גנים עם עקרונות אדריכליים-נופיים כבר ב-1936).
אז איך עושים רחוב מוצל ?
אולי החלק החשוב בעקרונות התכנון שזוהו ומוסדו הוא חתך הרחוב והיחס בין המגרש הפרטי לתחום הדרך של הולכי הרגל החולפים על פניו. ברחוב היסטורי המגרש הפרטי המשיק לו נוטה חסד לרחוב ואינו סוגר עצמו הגבול הוא קיר נמוך עם צמחיה ועצים הגדלים במגרש ומצלים על הרחוב. חתך הרחוב הצר מאפשר לעצים ליצור חופת צל מקררת מעליו.
התוכנית קובעת כללים לחתך רחוב בדומה למצב ההיסטורי. המרחב של המגרש אמנם נשמר כקניין פרטי אבל התוכנית רואה בו גם כחלק מנחלת הכלל ולכן קובעת בין השאר שיש לשמר עצים ואת סוג היחס פרטי ציבורי הזה לטובת הציבור.
התוכנית הוכנה בהזמנת המועצה המקומית שלה ובשיתוף צוות הועדה המקומית ובקרוב התוכנית תהפוך למחייבת. בין השאר התוכנית מחייב בבניה חדשה במגרש שאין בו עץ נושק לרחוב להוסיף גומחה לעץ בגבול המגרש על חשבון המגרש הפרטי.