לקראת קמפוס אוניברסיטאי בר קיימא // מאמר אורח // אדר' לירן טוכמן

^{מאמר זה פותח מתוך עבודת תזה לתואר M.A בבית הספר ללימודי הסביבה ע"ש פורטר, 2015/2016, אוניברסיטת ת"א}

"האתגר הגדול ביותר שלנו במאה חדשה זו הוא לקחת רעיון שנראה מופשט – פיתוח בר קיימא – ולהפוך אותו למציאות עבור כל האנשים בעולם". (קופי ענאן, מזכיר האו"ם לשעבר, 2001)

רצון קולקטיבי גובר והולך ליצירת חברה החיה בהרמוניה עם הסביבה הופך את הדרך בה אנו חוזים, בונים ומתפעלים ממבנים ומתחמים בנויים. כמקומות בהם מתפתח מחקר, מתגלים חידושים טכנולוגיים חלוציים, סגל וסטודנטים עוסקים בעידוד שיתופי פעולה וחיי קהילה, יש לאוניברסיטאות הזדמנות לשמש כמנהיגים, מודלים וחממות ליצירת קהילות ירוקות חדשות ומתחדשות. מוסדות ההשכלה הגבוהה, הם הכוחות המעשיים ביותר לשינוי, בחברה של היום. המחויבות שלהם לקיימות היא קריטית לקביעת סטנדרטים חדשים, פיתוח גישות פורצות דרך והכנת אזרחי עולם העתיד לאתגרים העומדים בפניהם (Humblet et al.,2010).

בהקשר הסביבתי, טוען דיוויד אור (Orr, 1994), כי על פקולטות ומנהלים באוניברסיטאות לשמש כמודל של יושר מקצועי, אכפתיות והתחשבות ועל המוסדות לשקף ולממש את האידיאלים שלהם באופן מלא ומקיף בכל פעולותיהן. אם זאת, הגישות והרגולציות המסורתיות לטיפול בנושא הסביבתי נתיישנו וכבר אינן מתאימות או יכולות להבטיח קיימות. אלו התמקדו בעיקר בפיקוח על מים, פליטות גזי חממה ופסולת. כיום הנושא הסביבתי הפך מורכב הרבה יותר ונדרשת מערכת רבת ממדים וגישה שיטתית ואינטגראלית של קבלת החלטות, השקעה וניהול כדי להשיג תוצאות בנות קיימא. שלושה מעמודי התווך של הקיימות: חברה, כלכלה וסביבה צריכים לבוא לידי ביטוי בקמפוס הירוק, במילים אחרות קמפוס אוניברסיטאי בר קיימא פירושו שמירה על הסביבה, קידום צמיחה כלכלית ומעורבות חברתית.

בשנים האחרונות הפכה הקיימות לנושא מרכזי בשיח האקדמי במוסדות להשכלה גבוהה; ישנם תארים בלימודי הסביבה, קורסים בנושאי אקולוגיה וקיימות והמחקר האקדמי התפתח לנקודה בה הוא מסוגל לשלב את שלושה עמודי התווך של הקיימות לתוך תכנית לימודים אינטר-דיסציפלינארית. כעת האתגר, במקביל לקידום הנושא בהוראה ומחקר, הוא לשנות את דרך פעולתן וסביבתן הפיסית של האוניברסיטאות בהתאם לעקרונות מקיימים. תפיסת הקיימות במוסדות השונים מגוונת ואינה אחידה, עבור מוסדות מסוימים, קמפוס בר קיימא הוא כזה אשר לו תכנית אב, תכנית סביבתית, קווים מנחים לפעילות סביבתית או חזון בר קיימא. עבור אחרים, זו חתימה על הצהרה לאומית או בינלאומית כלשהי להשגת המטרה של קיימות בקמפוס ויש כאלו המייצרים מדיניות עצמאית ובונים לעצמם תכנית פעולה הנשענת על תקנים כאלו ואחרים (Alshuwaikhat & Abubakar, 2008).

ניתן לתלות את כוחה וחוזקה של האוניברסיטה ויכולתה להניע תהליכים בשלושה פנים מרכזיים: פן ארגוני – שלטון וניהול ריכוזי, פן מרחבי – פריסתו הפיסית של הקמפוס, ופן דמוגרפי – אופיים ומעמדם של הסטודנטים ועל כן ראוי כי קמפוס ירוק יפעל בכל הרבדים האלו במקביל ובשיתוף פעולה.

כיום בעולם וגם בארץ קיימים מסמכי מדיניות רבים ומגוונים המנסים להגדיר וללוות התפתחות של קמפוס ירוק. תקנים טכניים מובילים לבניה ירוקה כמו LEED, BREEAM וGreen Star מנסים לתת מענה אך נותרים תחת היבט מצומצם של הסביבה הפיסית ולא לוקחים בחשבון את המישור החברתי והאקדמי של האוניברסיטאות אשר מאפשר לייצר קיימות במובן רחב הרבה יותר. מסמכים נוספים כגון מפת דרכים לקמפוס ירוק של המועצה האמריקאית לבניה ירוקה, דו"ח אחריות סביבתית של אוניברסיטת ברקלי ואף הצהרות שליוו את הקמתו של הכפר האולימפי בלונדון 2012 תורמים התבוננויות מקיפות יותר והפנמה כוללת יותר של מושג הקיימות בקמפוסים להשכלה גבוהה.

בארץ, תקן ישראלי 5281 לבניה בת קיימא הצעיר תורם היבטים פיסיים, הכרחיים, אם כי לא מספקים. קיים מסמך הסמכה לקמפוס ירוק של המשרד להגנת הסביבה אשר גם הוא, למרות התייחסות לרבדים שונים של הקיימות בקמפוס, עדין מצומצם ופתוח לפשרנויות. רוב המוסדות להשכלה גבוהה כיום בארץ המתהדרים בתואר קמפוס ירוק עברו, או שנמצאים בתהליך של ההסמכה הזו מהמשרד להגנת הסביבה.

לאחר סקירה וניתוח של מקורות מגוונים, מוצו תחת שלושה מישורים המלצות לנושאים שיש להחילם בכתיבת מסמך לקמפוס אוניברסיטאי ירוק בישראל. בנוסף ליישום הרובד הפיסי למבנה בודד הקיים כיום בארץ (ת"י 5281 חלק 4 – דרישות לבנייני מוסדות חינוך) יש להרחיבו לכדי התבוננות רחבה יותר של מתחם הקמפוס כולו על מבניו ושטחיו הפתוחים. מישור נוסף הוא החברתי-קהילתי אשר שם את הפרטים והחברה במרכז ההתבוננות הסביבתית ומישור שלישי הוא זה האקדמי המיוחד להיותו של הקמפוס מוסד חינוכי.

במסמך המלא ניתן למצוא פרק העוסק בהתפתחותו של מוסד האוניברסיטה מן התקדימים העתיקים, דרך התגבשותו באירופה של ימי הביניים ועד הפיכתו למוסד מורכב ומרכזי לקראת אמצע המאה ה-20 ועד ימינו. הסקירה ההיסטורית מלמדת על מגמת השינוי המתמיד של מוסד האוניברסיטה בהתייחס להיבטים שונים כגון: רעיון האוניברסיטה, תצורתה הארגונית, תחומי הידע הנלמדים בה ואופייה המרחבי והחברתי. בפרק נוסף מובא דיון מצומצם בנושא רעיון האוניברסיטה במגמה להבין בפני אלו דילמות ושינויים עמדה האוניברסיטה כמוסד חינוכי לאורך ההיסטוריה ועד להכרה כי הנושא הסביבתי עומד היום על הפרק ומאיים לחולל שינוי במוסד האקדמי הן מבחינת תפעולו הפיסי ועד למבנה תכנית הלימודים ואופיו החברתי. בהמשך הפרק נבחנת מהי האוניברסיטה הירוקה וכיצד גורמים שונים מגדירים את הקמפוס בר הקיימא.

בפרקים הבאים נבחנים מסמכי מדיניות, כלי מדידה ותקנים מהארץ ומהעולם העוסקים בצורה ישירה או עקיפה בקמפוסים ירוקים. לצורך קבלת החלטות בדבר קידום תקן עבור קמפוסים חינוכיים ירוקים מושווים כמה מכלי המדידה המובילים בעולם לצד כלי המדידה הקיים כיום בישראל: תקן ישראלי 5281 לבניינים שפגיעתם בסביבה פחותה. מסמכים נוספים שאינם מנוסחים כתקן נסקרים גם הם בכדי לספק תמונה רחבה ככל הניתן והוליסטית יותר לגבי המסוגלות של מוסדות אקדמיים לקיים קהילה בת קיימא.

הפרק האחרון, משרטט מתווה לתקן אוניברסיטאי בר קיימא המבוסס על שלושה תחומים מרכזיים: אקדמי, קהילתי-חברתי ופיסי-מרחבי, אשר בכל שלושתם צריכה להתבטא קיימות הקמפוס.

מקורות

• Alshuwaikhat, H. M. & Abubakar, I. (2008). An Integrated Approach to Achieving Campus Sustainability: Assessment of the Current Campus Environmental Management Practices. Journal of Cleaner Production, Vol. 16, 1777-1785.
• Humblet, E. M., Owens, R. & Roy, L.P. (2010). The Road to a Green Campus. U.S. Green Building Council. Washington, D.C.
• Orr, D.W. (1994). Earth in Mind: on Education, Environment and the Human Prospect. Island Press. Washington, DC.

המאמר נכתב ע"י אדר' לירן טוכמן, בוגרת M.A בבית הספר ללימודי הסביבה ע"ש פורטר, אוניברסיטת תל אביב. להרחבה נוספת ולקבלת העבודה המלאה, ניתן לפנות בכתובת המייל lirantu@gmail.com